הדרך לטסט רצופה אוטובוסים שגויים

כן, אני לא יודעת איך תחבורה ציבורית ורק מתה להיפטר מזה! אז קדימה, הצטרפו אליי אל מסעי המופלא לעבר הטסט!
כמעט כולנו חיכינו או מחכים לרגע שנעבור טסט. הרצון לא להיות תלויים בהורים ובתחבורה הציבורית חזק מכולנו, ובואו נודה באמת שיש ברישיון נהיגה גם אפקט של רושם.
לכן תלמידי תיכון רבים מחליטים להתחיל את המסע הארוך לטסט, שכולל כמה שלבים, ואני, כמו שמצופה ממיכל, הצלחתי לשבש את זה בדרכי שלי. 

אפשר להיבחן במבחן התאוריה מגיל 16 ושלושה חודשים, מה שאומר שבספטמבר 2017 הייתי רשאית להיבחן. כמובן שכבר באוגוסט הורדתי את האפליקציה והתחלתי לחרוש (למרות שבפועל ניגשתי בינואר כי הייתי עמוסה). 
מישהו שכנראה יודע יותר טוב ממני מה הוא עושה (פקסלס)

אז השלב הראשון הוא בדרך לטסט הוצאת טופס ירוק. באחד מימי החופש של חנוכה עליתי על אוטובוס לכיוון מערב העיר, והנה השיבוש הראשון. בידיי היה שטר של 200 שקלים ולנהג האוטובוס לא היה עודף, ומלבד השטר היו לי ארבעה שקלים. ילד נחמד נתן לי שני שקלים כדי שאוכל לנסוע והנהג שניחן בהמון טקט החל לצעוק "יאללה חתונה! יאללה חתונה! חמודיםםם!", איכס. לאחר שמצאתי עוד שני שקלים ולא הזדקקתי יותר לעזרתו של הילד הנחמד נפטרתי מגופתו של הילד בחולות ראשון והמשכתי בנסיעה, מצפה להשלמת השלב הראשון בדרך לטסט. כמובן שירדתי בתחנה הלא נכונה, ונאלצתי ללכת בדרך ארוכה מספיק כדי שבמהלכה פועלים יטרידו אותי פעמיים. 

כשהגעתי לממסי תיירות, שם מוציאים את הטופס, הציפיות שלי לגבי איכות התמונה התממשו במלואן – נראיתי לבנה כמו קיר ושיערי נראה כהה מהרגיל עד שחור, כמו צבע הלב של מי שהחליט שאין בגרויות בכיתה י'. מיהרתי קצת אז החלטתי לשוב בפעם אחרת לבצע את בדיקת העיניים, וחבל שכך, כי בפעם השנייה שבאתי שכחתי תעודת זהות והייתי צריכה לעבור שוב את כל הדרך המפרכת הביתה. 

שלב החתמת רופאת המשפחה שלי דווקא עבר חלק (היא אפילו איחלה לי שאעבור טסט ראשון), ואז הגיע שלב החתמת רשות הרישוי שלימד אותי שיעור חשוב לחיים: לא לסמוך על שעות הפתיחה המופיעות באינטרנט. כמו שהבנתם, שעות הפתיחה לא היו נכונות ולכן כשהגעתי לרשות הרישוי נאלצתי לצפות בדלת סגורה, בחושך ובשלט שכתובות עליו שעות הפתיחה הנכונות. נתעלם מהעובדה שהסתבכתי עם האוטובוס בדרך חזרה וכמעט הלכתי לאיבוד ונעבור לשלב הבא - החתמת רשות הרישוי, והפעם באמת. 

טיפ : הגיעו רבע שעה לפני שהמקום נפתח כי התור ארוך והעובדים שם לא יעילים במיוחד. כהוכחה להיותי מזליסטית, ביום שבו הגעתי להחתים את הטופס עבדה מתלמדת, מה שהפך את התור לארוך עוד יותר. אמנם הסדרן החביב אמר לי לעקוף את כל התור, אך לא הרגשתי בנוח וחיכיתי כאחד האדם (אין יור פייס מאמא טרזה). פגישתי עם המתלמדת הסתכמה בכך שתיקנתי את עבודתה, כי מבחינתה חתימה וחותמת הן מילים נרדפות ולכן היא חתמה רק במקום המיועד לחותמת ולא חתמה באופן ידני, עד שהראיתי לה שעל הטופס יש שני מקומות שונים המועדים לכל אחת מהחתימות.  

סוף סוף הגענו ליום המיוחל: יום התאוריה. עם סיום הלימודים מיהרתי לצאת ולהגיע אל תחנת האוטובוס. שוב הסתבכתי, איחרתי לאוטובוס, רצתי מתחנה לתחנה ולבסוף עשיתי זאת והצלחתי לעלות על האוטובוס. כנראה שמרוב לחץ שכחתי איך מפעילים את המוח, כי כשהגעתי לקבלה דיברתי שטויות, צחקתי באופן בלתי רצוני וכשהכנסתי דברים ללוקר (שכולם מקבלים שם) שכחתי להכניס את הפלאפון שלי והבקשה לפתוח אותו שוב אחרי שתי שניות הייתה מלווה במבוכה רבה. 

נכנסתי למבחן, ושיעורי חינוך תעבורתי מכיתה י' והחרישות שלי הוכיחו את עצמם: סיימתי את המבחן תוך דקה וארבעים שניות. הייתי בטוחה שעברתי, אבל בזכות היותי פרפקציוניסטית היה לי חלום לעבור תיאוריה ללא טעויות, ולכן שאלה אחת שלא הייתי בטוחה לגבי תשובתי עליה (כי באותו הבוקר התווכחתי לגביה עם חברותיי ושכחתי מי אמרה מה) מנעה ממני להגיש, כי לא הייתי מוכנה לשאת בפדיחה של לעבור תיאוריה עם טעות. 

בסופו של דבר לחצתי על כפתור סיום המבחן, יצאתי מכיתת הבחינה וחיכיתי לתוצאות. פקיד הקבלה שהדפיס את הדף הבחין בלחץ שלי ובמבטי האחוז טירוף ואמר : "אל תדאגי, הכול בסדר", ולא רציתי להתחיל להסביר לו שרק לעבור לא מספק אותי. לבסוף הוא הוסיף "עברת בגדול" וכשראיתי סוף סוף שעברתי ללא טעויות חזרתי להתנהג כמו סתומה, כי יש מצבים שאני פשוט לא יודעת להגיב להם (וזה נושא לכתבה אחרת). 

תוך פחות משבועיים התחלתי ללמוד נהיגה, עד היום עברתי 27 שיעורים, ולאחר שאעבור טסט (שיקרה כבררר אמן אמן בעזרת השם, ישו ומוחמד) אספר גם על חוויותיי מלימודי הנהיגה – כי כמובן שגם זה לא עבר חלק. 

בהצלחה לכולם וסעו בזהירות :) 


השאיר/י תגובה

שם:
דוא"ל:
תגובה:


    עדיין לא התקבלו תגובות לכתבה זו