אני ויום הקומיקס או איך הפכתי שונאת אדם

כן, חבריי המקסימים גררו אותי ליום הקומיקס ואני כמובן חזרתי עם תובנות, ממליצה להדפיס, לגזור וליישם
 יום הקומיקס בחינם נחגג בכל העולם מדי שנה בחנויות קומיקס משונות כבר מאז שנת 2002. ביום המיוחד הזה מעריצי קומיקס מכל העולם יכולים לקבל עד שתי חוברות קומיקס מהמגוון הרחב המוצע לפניהם – בחינם! אכן, בחינם.

כמובן, עבור חבריי מדובר בסיבה למסיבה ולכן את צוהרי יום שישי בילינו בתל אביב בחנויות קומיקס שונות (וגם בחנויות מגניבות יותר).

לאחר שסיימנו את שיעור הפיזיקה שלנו יצאנו משער בית הספר לכיוון האוטובוס לתל אביב. כבר בנסיעה שארכה כשעה הייתי אמורה להבין לאן אני נכנסת, שכן נושאי השיחה הבולטים היו קפטן אמריקה, מארוול, פאוור ריינג'רס ועוד נושאים שאין לי בהם מושג. במשך דקות בודדות ניהלנו שיחות על מוות, אומנם נושא שיכולתי להשתתף בשיחה עליו לשם שינוי, אבל מי שמכיר אותי יכול לנחש שלא צהלתי במיוחד כשעלה הנושא.

ירדנו בתחנת אוטובוס ברחוב המלך ג'ורג' ומיד הרגשתי כמו תיירת (או כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים) כי ראיתי חנות ספרים עתיקים (אפשר שוב להכניס פה את המוטיב של משוגעת או מיוחדת אבל אתם כבר יכולים להשלים בראש לבד). החלטנו להתפצל – בזמן שאני וחברתי משי, שיכולות לשרוד גם בלי קומיקס, נכנסנו לחנות הספרים העתיקה, ששת חברינו הנוספים חיכו בתור המפחיד באורכו לחנות הקומיקס האהובה עליהם "קומיקס וירקות", לא מצאתי שם סלרי להשביע את רעבוני, לצערי. 

במסגרת הביקור בחנות הספרים העתיקה, שוחחנו עם בעל החנות, שסיפר שהחנות קיימת מ-1889, סרקנו כמעט כל פינה בחנות ועיינו בספרים המגניבים. אבל בזמן שאנחנו הספקנו הרבה בחנות המגניבה, ששת חברינו הספיקו להתקדם כשליש מאורך התור בחנות הקומיקס. הצטרפנו אליהם לתור הצפוף וחיכינו כמעריצי קומיקס אמיתיים. בין הממתינים ניתן היה למצוא ילדים בגיל יסודי (אני שונאת ילדים), חטיבה (עדיין שונאת), תיכון (נחשו מה, שונאת) והורים שמקריבים את זמנם למען ילדיהם החמודים (פרייארים). 
קומיקס וירקות גם הוא עמוס בבני אנוש ארורים (מיכל טוסל)

בחנות הספציפית הזו ההמתנה הייתה ל-3 תחנות:
* תחנה ראשונה – קבלת ציור של דמות קומיקס (שמצוירת מול הלקוח).
* תחנה שנייה – קבלת שני קומיקסים בחינם.
* תחנה שלישית – כניסה לחנות.

במהלך ההמתנה הארוכה הבחנתי בכמות לא מבוטלת של אנשים שצילמו אותנו מזוויות שונות, מופתעים מכמות מעריצי הקומיקס, כי זה באמת פאקינג מוזר שזה מעניין כל כך הרבה אנשים.

ממש לפני שעמדתי להיכנס לחנות, נכנעתי ויצאתי מהתור, גם כי אין לי מה לעשות בתוכה וגם כי התור לא היה ממוזג, מה שגרם לחוויית הצפיפות להיות קשה יותר. אחד המוכרים שאל אותי: "נכנעת שנייה לפני? " וכתגובה חייכתי בנימוס, בניסיון להסתיר מפניו את העובדה שאני מתעניינת בחנות בדיוק כמו שאני מתעניינת במצב הכלכלי של מיקרונזיה (ספוילר: אני לא).

בעודי מחכה לחבריי שייצאו מהחנות, נתקלתי בשאלות רבות מצד עוברי אורח, ביניהם תיירים, שהשתוקקו לדעת למה כולם מחכים ו/או האם פרצה מלחמה. מדי פעם הבחנתי בקבוצות אנשים יוצאות מהחנות עם שקית צהובה וחיוך גדול, חלקם אפילו הצטלמו לפני התור בעודם מחזירים את השקיות, וקשה היה לפספס את קריאותיהם המאושרות "עשינו את זה!" יאללה יאללה יא מתלהבים תוציאו 100 במתמטיקה כמוני נראה אתכם).

לאחר שגם חבריי המרוצים יצאו מהחנות פסענו לעבר נקודת האור השנייה בטיול שלנו – חנות תקליטים. לאחר שמצאתי בה תקליטים של דייויד בואי הרגשתי שמצאתי את מבוקשי ואפשר לחזור הביתה, אלא שהתכניות היו שונות, לצערי.

המשכנו לעבר חנות קומיקס נוספת (זה בסדר, אתם יכולים לבכות, אני גם בכיתי), קומיקזה, ולמרות העובדה שעדיין לא היה לי בה שום עניין שמחתי לגלות שהפעם המקום ממוזג ואנשים לא יזיעו עליי (אך הם עדיין התחככו בי לדאבוני). בחנות הזו נוכחתי לדעת שלקומיקס יש גם קהל בוגר יותר (שלא התבגר כנראה), שנהנה להסתובב בתל אביב עם כובעי הדמויות האהובות עליו (לא, לא מגיבה על זה). בשלב הזה התגלתה הסיבה האמיתית להתעקשות שאבוא גם, והיא התפקיד המרגש שלי לקחת שני קומיקסים בשבילם (כן, חברים נצלנים, זה או זה או סיכומים בספרות). לזכותם של העובדים בחנות אציין שלמרות שהתור היה ארוך במיוחד הוא התקדם מהר מאוד ותוך דקות ספורות היו בידינו 16 חוברות קומיקס (משטרה בואי עצרי אותי באשמת שוד הקומיקסים וחסכי ממני עוד שנה של הדבר הזה).

מיד כשהבנתי שהשלב הבא הוא ביקור בחנות שמוכרים בה חרבות החלטתי לעזוב (כדי להישאר עם טעם של עוד, כמובן) ולאחר נסיעה שקטה יותר הגעתי הביתה עם תובנה: מעריצי קומיקס, הנחישות שלכם מעוררת הערצה, התשוקה שלכם לקומיקסים מסבה הנאה (תלוי למי), אבל בבקשה אל תגררו חברים שלא אוהבים קומיקס (וצפיפות של אנשים ואנשים בכלל) לעמוד בתורים ארוכים בשביל עוד שתי חוברות קומיקס מסכנות, תוציאו את הכסף מהכיס שלכם, קמצנים!

מאחלת באיחור לכל חבריי מעריצי הקומיקס – יום קומיקס בחינם שמח! ואל תיקחו אותי לשם שוב.


השאיר/י תגובה

שם:
דוא"ל:
תגובה:


    עדיין לא התקבלו תגובות לכתבה זו