מה בדיוק קורה בפסטיבל אנימיקס לקומיקס ולאנימציה?

אוהד קרינגטון יצא לבקר בפסטיבל אנימיקס לקומיקס ולאנימציה בסנימטק שבתל־אביב, מי היא האישיות החשובה שעבורה מגיעים בני נוער רבים לפסטיבל? ואת מי הוא הצליח לראיין? (רמז: התשובה לשתי השאלות היא רחלי רוטנר)
  • נכתב ע"י: אוהד ארבל־קרינגטון, בתאריך 10/8/2017,
  •  1 תגובות
מודה, אני לא חובב קומיקס, מלבד סדרת קומיקסים שקניתי בפסטיבל (ומאוד אהבתי, יש לציין) לא פתחתי מימיי קומיקס. אולי מחוסר זמן, אולי בגלל סתם עצלנות, אבל להגיע לפסטיבל קומיקס ואנימציה באמת היה ירייה בחושך. למעשה, סביר להניח שאם לא הייתי במקרה באזור באותו היום, לא הייתי במקרה פנוי, ולא היה לי שום דבר אחר לעשות באותו היום, כנראה שלא אני הייתי מגיע לסקר את הפסטיבל.

פסטיבל אנימיקס לקומיקס ולאנימציה נערך מזה הפעם ה־17, וכמו מדי שנה הוא נערך בחודש אוגוסט באולם הסנימטק בתל־אביב. מעבר לסדנאות מעשירות גם נערך במסדרונות הסנימטק יריד קומיקס ובו קומיקסאים ישראלים המציעים את מרכולתם לקהל הרחב. אני לא יודע אם הבחירה לקיים יריד במסדרונות הסנימטק הייתה בחירה חכמה, המסדרונות אינם ממוזגים לגמרי והיה ללא ספק חם קמעה בתוך המבנה.

יחסית ליום הראשון של הפסטיבל, התנועה במסדרונות הסנימטק נראתה דיי דלילה. אבל, הסדנאות היו מלאות עד אפס מקום ובהחלט הורגשה תנועה רבה של בני נוער צעירים ומלאי אנרגיות והתלהבות במקום.
תנועה דלילה במסדרונות הסנימטק (אוהד ארבל־קרינגטון)

"זה נחמד מאוד שהפסטיבל מרוכז בנושא אחד שהוא מאוד מאוד מעניין ולא נותנים לו מספיק מקום", משיבה לי אחת הבנות מתוך חבורה שהסתובבה ביריד כששאלתי מדוע הגיעה לפסטיבל. כששאלתי מדוע החליטו דווקא להגיע היום ומה מיוחד כל־כך דווקא בפסטיבל הזה התחבטו מעט אם לגלות את האמת ואז חשפו בפניי פה אחד (ובהצטרפות פיות נוספים ברקע): "אנחנו כאן כי אנחנו מאוד אוהבים את רחלי רוטנר ורצינו לפגוש אותה". אחרי שאמרו זאת, הצטרפו מאחוריהם קולות, "גם אני כאן בשביל רחלי", "גם אני", "גם אני", "אני כאן בשביל הבורקסים" הציק אחד מעוברי האורח, "קישט!" נבחתי על בן התמותה שמעז להפריע לי בקיום ריאיון, והוא הסתלק מהמקום בבושת פנים. 

"כולכם כאן בשביל רחלי?", שאלתי את החבורה שאט אט גדלה כשהצטרפו אליה מעריצי רחלי נוספים, "היא פשוט מגניבה!" משיב אחד הילדים, "מגניבה? היא אלוהית!" הוסיפה אחת מהבנות. אחת הילדות חתמה את הצגת הנימוקים: "אנחנו אוהבים את רחלי רוטנר כי היא פשוט מדהימה".

אז הלכתי ותרתי אחר דוכן הקומיקס של רחלי רוטנר (הידועה גם בכינויים: רחלי האלוהית, רחלי המושלמת ורחלי המגניבה) שכבר קניתי ממנו קומיקס מוקדם יותר באותו היום. שאלתי את רחלי אם תסכים להתראיין לאור כל בני הנוער שבאו במיוחד בשבילה, והיא הסכימה! (כבר הצלחה לאדם שזו הפעם הראשונה שלו מחוץ למשרד). "בטח" היא אמרה בנחמדות וסבלנות, "מה השאלות?", שיט שיט שיט שיט, אין לי שאלות, לא תכננתי את זה עד הסוף. "הממממ, אני יכול לאלתר כמה שאלות בצד ולחזור אלייך?", "ברור" השיבה רחלי, באותה הנחמדות והסבלנות.
רחלי בדוכן הקומיקס שלה (אוהד ארבל־קרינגטון)

וכך מצאתי את עצמי מראיין את רחלי רוטנר, שללא ספק, אומנית מאוד מוערכת ומוערצת, גם בעיניי. 

"יש לי שאלות רחלי!", קראתי בפניה כשהיו לי רק שתי שאלות ושמתי מבטחי בזרימה של דברים, יכולות אלתור שאין לי ובאל (שאולי יחליט לעזור לי).
כשהסתובבתי בפסטיבל נפגשתי עם הרבה בני ובנות נוער שמאוד אוהבים אותך ומאוד אוהבים את העבודות שלך, אבל ההומור שלך והיצירות שלך הן לא בדיוק, את יודעת, מותאמות לבני נוער מתחת לגיל 18, איך את חושבת שזה התגלגל לזה?
מאיזו בחינה לא מתאימות?

גם הפוסטים שלך בפייסבוק – מודה, אני מעריץ לא קטן, וגם הטרילוגיה "איך התחתנתי עם אריאל ויסמן", היא לא בדיוק מותאמת, היא מצונזרת, אבל היא לא בדיוק לכל המשפחה...
כן, אכן אני לא יודעת עד כמה זה מתאים, כי אני לא יוצרת לבני נוער כקהל יעד. אם כן הייתי יוצרת לקהל היעד הזה כנראה שכן הייתי שומרת על שפה ועל דימויים. אני עושה את זה לאנשים בגילי, אבל אני חושבת שיש משהו בדברים שאני עושה שמדבר לבני נוער פשוט בגלל שיש איזושהי ילדותיות טבועה בהם. כך שאפילו שאני כאילו יוצרת לבני גילי משהו בזה גם מדבר לצעירים יותר, לילדותיים יותר. אז יוצא שבני נוער אוהבים גם. 
אבל זה לאו דווקא מה שאני מכוונת אליו. זה כמו שלבעלי (התסריטאי והקומיקאי אריאל ויסמן) יש הופעות סטנדאפ, והוא הרבה יותר גרוע ממני, דברים שאסור שילדים ישמעו, אף פעם. ולמרות זאת הרבה ילדים הולכים לזה כי משהו ברוח האינפנטילית הזו מדבר אליהם. למרות שהבדיחות לא בשבילם, הרוח של הדברים מדברת אליהם. אז, זה לא תמיד מתאים, גם אני כילדה לא תמיד ראיתי את מה שמתאים לילדים, זה יכול להשחית וזה יכול גם להרחיב אופקים, צריך לקחת את זה למקום הנכון.

איך התחלת לצייר קומיקס? אני יודע שלמדת במדרשה לאומנות, התחלת לפני? אחרי?
תמיד הייתי עושה קומיקס כשהייתי ילדה ובתור תיכוניסטית. אבל כשהגעתי למדרשה לאומנות התחלתי לעשות אומנות רצינית כי אמרתי שקומיקס זה לא בשביל לימודי אומנות, ושעכשיו צריך להיות אומן רציני וחמור סבר. אבל שמה גם הכרתי קומיקסאים כמו דודו גבע והם לימדו אותי שאפשר גם לעשות אומנות רצינית וגם קומיקס מטומטם. אח"כ עשיתי דברים שהם גם קומדיות בווידאו, בכלל גם נהייתי קומיקאית, וגיליתי שהומור יכול להיות הכי גבוה שיש. זה לא חייב להיות משהו מטומטם שעושים כילדים, זה משהו שאפשר לעשות כמבוגרים. כיום אני בעיקר עושה קומיקס מפגר ופחות אומנות רצינית.

את כותבת ב־"מאקו", את יוצרת סרטונים ל־"TvBee", בעבר היית כתבת ב־"וואלה" וב־"NRG", אבל לא עבדת על קומיקסים חדשים בשנים האחרונות.
זה נכון, בשנה האחרונה לא עשיתי, את זה (מצביעה על החלק האחרון בטרילוגיה הנהדרת "איך התחתנתי עם אריאל ויסמן") הוצאתי לפני שנה. 
פשוט עומס של דברים, לא ממש אפשרי להגיע לקומיקס כי אני עושה הרבה קומיקס אינטרנט ל־"מאקו| וכשכל העבודה שלך היא לעשות דברים יצירתיים כשאתה מגיע הביתה הדבר האחרון שבא לך לעשות זה דבר יצירתי, גם לעצמך. זה כיף כשהעבודה שלך היא רצינית ומשעממת ואז אתה אומר :"אחר הצוהריים אני אעשה משהו יצירתי ומגניב בשביל עצמי". אבל אני מהבוקר עושה קומיקסים, אנימציות, שטויות, מערכונים, דברים מפגרים לגמרי, וכשאני חוזרת הביתה אני חושבת: "אוקיי תנו לי לפתור תרגילים בחשבון עכשיו" זו המנוחה. אני לא רוצה לשמוע יותר כבר על מצחיק או מגניב, אני לא רוצה ליצור שום דבר, לא רוצה לצייר שום דבר, קצת הפכתי את היוצרות. 
במצב כזה קצת קשה לעשות חוברות קומיקס לעצמי אבל נראה לי שבשנה הבאה, כשאני אוריד קצת את העומס, אז אני אחזור ואעשה עוד חוברות קומיקס חדשות.

את דתייה ובעלך אתאיסט, איך אתם מסתדרים בשבתות, בחגים?
בשבתות אנחנו מסתדרים, הבית שלנו שומר שבת. לאריאל יש חדר שהוא עושה כל מה שהוא רוצה ואני לא מתערבת, מי יודע מה הולך שם? אני אף פעם לא נכנסת, אולי הוא שוחה עם חזירים, כל מה שהוא רוצה כל עוד זה לא מפריע לי.
לגבי כשרות, הוא אוכל פיצה והמבורגר, אז לא דחוף לו, הוא לא קולינריסט שנורא חסר לו הקוויאר. רוב הזמן הבעיה היא הוויכוחים, למרות שאני מנסה נורא להגיד לו: "תקשיב, הבנתי, אתה חושב שאין אלוהים, אני חושבת שיש, אין יותר על מה להתווכח, מה אתה רוצה מהחיים שלי?". והוא משיב לי "לא ואת לא מבינה וזה וזה וזה" ואני כבר חושבת די! סתום כבר! אין לי כוח. אבל הוא מושך לזה, הוא אוהב להתווכח, הוא פשוט מאושר שיש לו עם מי להתווכח. נראה לי שהוא מבסוט יותר ממני. 
אבל חוץ מזה, אני אגיד את הקלישאה הכי גדולה, כשיש אהבה ענקית אז אפשר למצוא את כל הדרכים, אם דברים מכשלים סימן שמההתחלה לא ממש היית שם, חיפשת דרך לצאת, אבל כשהכול ממש ממש מושלם, יש בעיות, אבל אפשר לפתור אותן, הכול פתיר.

את אוהבת קומיקס? את קוראת קומיקס של אחרים?
כן, אני קוראת קומיקס. אריאל בעיקר טוב בלמצוא ולבחור קומיקס להמליץ לי עליו. אני פחות טובה בלמצוא אז הוא פשוט מביא לי, ומה שהוא קורא אני קוראת.

בכלל, המעבר שעשית, מהבלוג שלך בנענע עד שהגעת היום, ל־"מאקו", את שמחה עליו?
אני מאוד שמחה, אני היום מתפרנסת מכל מה שכיף לי לעשות, לצייר, לכתוב, לשחק, הכול.

יש לך משהו להגיד לקוראים הצעירים שאוהבים את הקומיקס שלך?
כן! תפסיקו לקרוא את הקומיקסים שלי, זה מה שאני רוצה להגיד לקוראים הצעירים. די! לכו תעשו שיעורי בית, ותלמדו למבחן, ואימא שלכם קוראת לכם אז צאו מהאינטרנט ולכו לעזור לה לטאטא, עכשיו!

מספר פעמים במהלך הריאיון שמעתי הורים אומרים לילדיהם: "תראה! הנה רחלי רוטנר־קידר!", אזכור לדמות שלה בתוכנית הילדים "החפרנים" המשודרת בחינוכית. יש משהו ברחלי, בחן שלה, בקסם שהיא אולי קוראת לו ילדותי, אבל בהחלט מעבר לאומנית מוצלחת, יש אדם מיוחד שיכול להיכנס לליבו של כל אדם, בין אם מבוגר, בן נוער, או ילד.

וכך עבר לו, יחסית בהצלחה, הריאיון הראשון בקריירה שלי בתור כתב שטח ולא בתור עורך שצועק על כתבים אומללים.

פסטיבל אנימיקס יימשך ארבעה ימים, בין 8/08 (יום א') ו־12/08 (יום ש') בסנימטק תל־אביב, הכניסה ליריד הקומיקס היא בחינם והכניסה לסדנאות בתשלום בקופה או באתר הסנימטק.


השאיר/י תגובה

שם:
דוא"ל:
תגובה:


  • וואווווו מדהיםםם